פסק-דין בתיק ע"פ 4406/12

השופט ח' מלצר:

רקע

1.            לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע) מתאריך 01.04.2012 ב-ת"פ 24598-12-11, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה במיוחס לו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, העונשים הבאים: 4 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירות רכוש או אלימות מסוג פשע. כמו כן, נקבע כי המערער יפצה את המשיבה 2 (להלן: המתלוננת) בסכום של 20,000 ש"ח.  

2.            על פי האמור באישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בתאריך 06.12.2011 עקב המערער אחר המתלוננת, שהיתה בדרך לביתה בעיר חיפה. כאשר הגיעה המתלוננת לפתח ביתה, ניגש אליה המערער, משך את תיק היד של המתלוננת, ואף היכה אותה באגרוף בראשה. כתוצאה מן האגרוף נגרמו למתלוננת חבלה ודימום בראשה, והיא נזקקה לטיפול רפואי. נוכח הנטען באישום הראשון, הואשם המערער בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

על פי האמור באישום השני בכתב האישום המתוקן, בתאריך 06.12.2011, זמן קצר לפני המתואר באישום הראשון, ניסה המערער לגנוב מכשיר רדיו-דיסק מתוך רכב חונה, אך בסופו של דבר לא הצליח לפרק את המכשיר, ועזב את המקום. נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המערער בפריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין.

3.            בתאריך 23.01.2012 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, בגידרו הוסכם כי המשיבה 1 תתקן את כתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער, ואילו המערער יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן. עוד הוסכם כי הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש. עוד באותו יום הודה המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, ובהתאם הוא הורשע בכל העבירות המיוחסות לו.

4.            בתאריך 01.04.2012 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער. בית המשפט המחוזי התייחס בגזר הדין לנסיבות ביצוע העבירות, וסקר את פסיקותיו של בית משפט זה ביחס לענישה המקובלת בעבירות שוד. בית המשפט המחוזי הנכבד התייחס אף לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות עברו הפלילי ותסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו. בית המשפט המחוזי הנכבד גם ציין את מכתבה של המתלוננת, אשר הוגש לעיונו לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש (כפי שיבואר בהמשך). לבסוף, גזר בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים, אשר נזכרו בפיסקה 1 שלעיל.

טענות הצדדים

5.            בהודעת הערעור, וכן בדיון שנערך בפנינו, התמקד המערער בשלוש טענות מרכזיות:

ראשית, כי בית המשפט המחוזי הנכבד התעלם משיקול השיקום, והתמקד רק בשיקולי הרתעה וגמול. בהקשר זה, הצביע בא-כח המערער על רצונו של המערער להשתלב במסגרות גמילה מסמים, וכן על כך שהרשעותיו הקודמות של המערער מתייחסות לאירועים שהתרחשו בשנת 2005, או לפני כן.

שנית, כי העונש שהושת על המערער חורג מרף הענישה המקובל בעבירות דומות. לצורך ביסוס טענתו, הגיש בא-כח המערער אסופת פסקי דין, מהם עולה, לשיטתו, כי בית המשפט המחוזי הנכבד החמיר עם המערער, ביחס לנאשמים אחרים בעבירות שוד. עוד בהקשר זה, טוען המערער כי רכיב הפיצוי גבוה מדי, ואיננו תואם את הפציעה הקלה יחסית שנגרמה למתלוננת.

שלישית, כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שהסכים לקבל את מכתבה של המתלוננת, אשר הוגש, כאמור, לאחר שהתקיימה ישיבת הטיעונים לעונש. בא-כח המערער הדגיש כי בתאריך 19.03.2012, המועד שבו התקיימה הישיבה הנ"ל, החליט בית המשפט המחוזי הנכבד כי יש למתלוננת זכות להגיש מכתב מטעמה, וכי על בא-כח המערער להשיב האם הוא מעוניין לדחות את טיעוניו לעונש עד למועד שבו יתקבל המכתב האמור. עם זאת, לאחר שהתקיימה הפסקה בדיונים, הודיעה המשיבה 1 כי המתלוננת איננה מעוניינת להגיש מכתב מטעמה, ולכן הושלמו הטיעונים לעונש עוד באותו יום. במצב דברים זה, טוען המערער, לא היה מקום לקבל את מכתב המתלוננת, אשר הגיע לעיונו של בית המשפט בתאריך 21.03.2012.

6.            במהלך הדיון בפנינו, טענה באת-כח המשיבה 1 כי אין עילה להתערבות בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לדבריה, העונש שהושת על המערער הולם את המקובל בעבירות מהסוג שבהן הורשע, שכן פסקי הדין אליהן הפנה המערער עוסקים בנסיבות קלות יותר מאשר עניינו של המערער. באת-כח המשיבה 1 אף הגישה לעיוננו שני פסקי דין בהם הושתו על נאשמים בשוד מעין זה בו הורשע המערער עונשים חמורים יותר מאשר העונש שהושת על המערער. כמו כן, התייחסה באת-כח המשיבה 1 לעברו הפלילי המכביד של המערער, הכולל גם הרשעה בעבירת שוד, ואף הצביעה על כך שלחובת המערער הרשעה נוספת מהעת האחרונה בעבירת של החזקת סכין. עוד הצביעה באת-כח המדינה על תסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער, מהם עולה כי הפוטנציאל השיקומי שלו נמוך למדי.

דיון והכרעה

7.            לאחר עיון בערעור ובחומר שצורף לו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפנינו, החלטנו לדחות את הערעור. ההנמקה לכך תובא מיד בסמוך.

8.            כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים של טעות בולטת, או של סטייה של ממש ממדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות (ראו לדוגמה: ע"פ 3449/11 סל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.09.2012), וההפניות שם).

מטבע הדברים, כל אחד מן הצדדים הפנה לפסקי דין מטעמו, עליהם ניסה לבסס את טיעוניו. בסופו של דבר, התרשמנו ממכלול הפסיקה שהוצגה בפנינו, כי העונש שהושת על המערער וכן רכיב הפיצויים למתלוננת - שוכן בתוך מיתחם הענישה המקובל, וזאת לנוכח נסיבות ביצוע העבירות, עברו הפלילי של המערער, ונסיבותיו האישיות. משאלה הם פני הדברים, לא נוכחנו לדעת כי קיימת עילה להתערבות בגזר הדין מן הטעם של חריגה ממדיניות הענישה הנהוגה.

9.            כן לא ראינו לנכון לקבל את טענות המערער ביחס להעדר התייחסות כביכול לשיקול השיקום מצד בית המשפט המחוזי הנכבד. בהקשר זה, יש להצביע על עברו של המערער, ועל התרשמותו של שירות המבחן, כי סיכויי השיקום בעניינו של המערער אינם גבוהים, וזאת בלשון המעטה. למערער ניתנו הזדמנויות שונות להשתלב במסגרות של טיפולי גמילה, אך הוא התקשה להתמיד בהם ובתנאי המסגרות הנ"ל. לפיכך, לא מצאנו כי נפלה שגגה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי גם בסוגיה זו.

10.         אשר לטענתו השלישית של בא-כח המערער, הרי שמקובלת עלינו - במישור העיוני - הטענה לפיה שגה בית המשפט המחוזי הנכבד משהחליט להתייחס בגזר דינו למכתבה של המתלוננת. כפי שתואר לעיל, במהלך ישיבת הטיעונים לעונש, בתאריך 19.03.2012, החליט בית המשפט המחוזי הנכבד לאפשר למתלוננת להגיש מכתב מטעמה, ובהתאם איפשר לבא-כח המערער לצאת להפסקה, כדי להחליט האם ברצונו להמתין עד לקבלת המכתב האמור, בטרם שיטען לעונש. אלא שלאחר קיום ההפסקה, הודיעה המשיבה 1 כי המתלוננת איננה מעוניינת להגיש מכתב, ולכן הושלמו הטיעונים לעונש באותו יום. במצב דברים זה, נראה כי אכן לא היה מקום להתייחס בגזר הדין למכתבה של המתלוננת.